קובי אוז's video: -

אנחנו היום בגלגלצ במחווה לתקליטים של פעם, לכבוד יום התקליט. הנה אוצר מיוחד - השיר הראשון ששחרר לרדיו קובי אוז, סולן "טיפקס". זה היה בשנת 88', הוא נקרא "סילונים" וככה נראתה העטיפה של התקליט (שימו לב לטקסט שכתב שם!). היינו מוכרחים לשמוע קצת יותר על הסיפור מאחורי השיר, אז ביקשנו מקובי אוז בכבודו ובעצמו לכתוב לנו כמה מילים על השיר הראשון שלו שיצא על תקליט: בגיל 14 זכיתי להיות האורגניסט של להקת שפתיים, הייתי על הבמה כשהנס המוסיקלי של להקת שפתיים התרחש. לקחנו מוסיקה מרוקאית של סבא וסבתא וביצענו אותה עם כלים ואנרגיות של רוק. הייתי מסיים את הלימודים, עושה שיעורים ומיד היו אוספים אותי לחינה, חתונה או חפלה. את הכסף שהרווחתי בחתונות הוצאתי על המון ציוד אלקטרוני – סיקוונסרים, מכונות תופים, סינטים וסמפלרים. אמצע שנות השמונים – ילד ממושקף עם עגיל שמוטרף על טכנו פופ – בערבים כשלא הופעתי נסעתי באוטובוס משדרות לת"א ולמדתי מוסיקה אלקטרונית והפקה אצל מורים כמו אריק רודיך, בני נגרי ויזהר אשדות. יום אחד ראיתי שלט שמזמין מוסיקאים מתחילים להקליט בזול בשעות הקטנות של הלילה באולפני הרולד בכיכר המדינה. עקובי, הנהג של להקת שפתיים, לקח אותי ואת הציוד שלי לאולפן והקלטתי כל הלילה עם טכנאי שני שירים ברוח המוסיקה שאהבתי אז – יאזו, דמעות לפחדים, דפש מוד, בלמנש ועוד... אח"כ גיליתי שאני וכמה חברים מהכיתה שלי עומדים לצאת לשליחות בעיר התאומה של שדרות – צלנדורף-ברלין. ישר יצרתי קשר טלפוני עם מפעל גרמני ליצור תקליטים, שלחתי להם את המיקסים והם הדפיסו לי סינגלים. ביום האחרון שלנו בגרמניה, חיכו לנו ערימות של קופסאות קרטון – בכל אחת מהן 20 וינילים – את הוינילים החבאנו במזוודות של התיכוניסטים משדרות וכך חזרתי לארץ עם סינגל קטן המודפס בגרמניה, את העטיפה עיצבתי בעצמי. אח"כ ביררתי את הכתובת של רשת ג' ברחוב הלני המלכה. נסעתי עם הקופסאות באוטובוס אבל כשהגעתי לתחנת הרדיו – הש"ג לא נתן לי להיכנס בתואנה שלא קבעתי עם אף אחד – אמרתי לעצמי "אני עם הסינגלים האלה לא חוזר לשדרות". ביקשתי ממנו להשאיר את הסינגלים אצלו, הוא הסכים שבכל פעם שיבוא עורך הוא ייתן לו תקליט. חזרתי מדופרס ונמוך רוח לקו 443 מירושלים לשדרות. באמצע הנסיעה הלילית הנהג שמע רדיו ולפתע שמעתי את השיר שלי מנוגן – עפרה הלפמן השמיעה את השיר! רציתי לרקוד על הכיסא של האוטובוס ולצעוק "זה אני ברדיו!". כמה ימים אח"כ ארבתי לקוטנר בחצר של גל"צ והבאתי לו תקליט – הקוטנר השמיע! ואז גולת הכותרת: כל התיכון שלי שלחו דירוגים למצעד הפזמונים ברשת גימל – ותנחשו את מי מיקמו במקום הראשון? זה הספיק לי להגיע למקום ה-24 המכובד ולרדת משם אחרי שבועיים בערך. אחרי החוויה הזאת הבנתי שהשמיים הם הגבול. - קובי אוז